רש"י על קהלת י״ב:ד׳

4 וְסֻגְרוּ דְלָתַיִּם. אֵלּוּ נְקָבָיו:

5 בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה. קוֹל רֵחַיִם הַטּוֹחֲנִים מַאֲכָל שֶׁבְּמֵעָיו, וְהוּא הַקֻרְקְבָן וְהַמְּסֵס:

6 וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר. שֶׁאֲפִילוּ קוֹל צִפּוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשֵּׁנָתוֹ מִשֶּׁהִזְקִין:

7 וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. כָּל קוֹלוֹת שֶׁל כְּלֵי הַשִּׁיר דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה, וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ מַשְׁמָעוֹ. "יִשַּׁחוּ" כְּמוֹ "יִשְׁפְּלוּ". כָּל שָׁרִים וְשָׁרוֹת יִהְיוּ שְׁפָלִים בְּעֵינָיו, וְכֵן בַּרְזִילַי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת"?